יום שבת, 28 במאי 2011

לשם מה בעצם אני מתאפרת??


אז לשם מה בעצם אני מתאפרת??

טוב ברור לכולם (ולפחות לי) שמיס יוניברס אני כבר לא אהיה...
וחתן אני לא מחפשת (כמו שמישהי אמרה לי פעם) אז...?
התשובה: מאותה סיבה שאני אופה.
אני אוהבת את זה ואת התוצאות.
מה אני אוהבת בזה?
את זה שאני לבד עם עצמי, עושה משהו בשבילי ולשם שינוי מעמידה את עצמי במרכז .

הבוקר וארגון הילדים ליציאה לגן ולביה"ס הוא באחריותי הבלעדית ברוב ימי השבוע. דורון יוצא
מהבית בחמש וחצי בבוקר כלומר לפני שאני יוצאת מהמיטה...
עד לפני כחצי שנה הבוקר שלי היה מתחיל בלהעיר את עומר בשש ורבע, להלביש 
אותו ולארגן אותו כדי שיהיה מוכן כשהמונית (אחד היתרונות הבודדים של להיות ילד עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך המיוחד...יש הסעה עם ליווי. לא בלי בעיות – אבל על כך בפעם אחרת) תגיע בשעה שבע. אח"כ מהר לדאוג שאופיר ייצא להסעה  שלו לביה"ס  (מיניבוס) בזמן, לקחת את לילך לגן (עד ספטמבר זה היה פעוטון, אבל אין הבדל מבחינתי) ולמהר לעבודה. היום עומר לא בבית אבל לארגן את לילך ואופיר עדין צריך.

בתוך המרוץ הזה נגד השעון, בפרק זמן שנמשך פחות משעתיים אבל מעייף נורא, אין לי כ"כ זמן להתארגן בעצמי. לכן, אני מוכרחה להתארגן קודם.
אז למה בעצם אני לא מתלבשת תוך 10 דקות ומרוויחה עוד זמן שינה?

התשובה: כי זה כיף. כיף להתאפר, כיף לעשות משהו רק בשביל עצמי לפני הילדים, כי לפני שהייתי אמא שלהם הייתי ועודני אני. אישה בת 43 שיש לה המון עיסוקים והמון מה לעשות , ובסטטוס שלי - נשואה, עובדת, ילדים) נורא קל לנו לשכוח את עצמנו – ואח"כ להגיע למצב של מישהי מוזנחת וממורמרת  - כי "אין לי זמן לטפל בעצמי". ואני אומרת – זמן  זה עניין של סדר עדיפויות. תפני זמן אז יהיה לך זמן. אז פיניתי. אני קמה 40 דקות מוקדם יותר בבוקר ומקדישה אותם לי. לעצמי.
ופעמיים שלוש בשבוע אני הולכת 45 דקות מאוחר יותר לישון ויושבת ומורחת לי בכיף לק. באיזי.
שכבת בסיס, שתיים או שלוש כבות לק, ומייבש. בהנאה רבה...

כי אני מאמינה שאם אהיה בן אדם מאושר, אהיה גם אמא טובה יותר וגם בת זוג טובה יותר.

וכדי לסגור את עניין האפיה להיום, הנה מתכון שרבות מכירות אבל אצלי זו עוגת השמרים האלטרנטיבית...

עוגת השמרים של פירגה - מנצחת!

הנה המתכון לבצק, והוא הוכן אצלי אמש במילוי גבינה וצימוקים...המילוי:

500 ג' גבינה 5% שומן רגילה
2 חבילות גבינת טוב טעם 
ביצה אחת
חבילת אינסטנט פודינג ווניל
כוס סוכר
חופן נדיב של צימוקים שחורים.

מספיק בדיוק לארבע עוגות , כל אחת בתבנית אינגליש קייק.



יום חמישי, 26 במאי 2011

בקשה מכל קוראי ואוהבי הבלוג...

אחת המטרות שלשמן נועד הבלוג, גם אם לא הראשית שבהן, היא לחשוף את נושא ההתמודדות של משפחה ממוצעת (פחות או יותר) עם אוטיזם בישראל בשנת 2011.

לשם כך, אם קראתם ואהבתם, הירשמו כמנויים. גם אם זה לא עיקר המשותף ביני וביניכם...

ואם יש לכם בלוג משלכם - אשמח אם תסיפו בלוג זה לרשימת הבלוגים שאתם קוראים.


תודה מקרב לב!

יום רביעי, 25 במאי 2011

עומר, תקשורת בכלל וסקייפ בפרט

עומר הוא אוטיסט קלאסי.
מדבר מעט ומגיל מאוחר, מאוד תבניתי, קשה להוציא ממנו מה הוא רוצה.
אובחן בגיל שנה ו-9 חודשים בערך (עוד אספר על כך בהזדמנות).
מזה כ-9 חודשים שוהה בהוסטל, דיור חוץ ביתי, במיתחם שבו נמצא ביה"ס שלו, במיתחם נעמן דרומית לעכו.

בהוסטל 3 דירות, בכל דירה כ-7 דיירים הגרים בשלושה חדרים זוגיים ועוד חדר אחד בודד קטן יותר. בכל דירה סלון, מטבחון וחדר אוכל לא גדול, מחשב, טלויזיה ו-DVD.

מאז שהוא שם, טוב לו וטוב לנו. הוא מגיע הביתה אחת לשבועיים בד"כ בשישי בצהרים (עם ההסעה מביה"ס)  ודורון או אני (בד"כ דורון) מחזירים אותו במוצ"ש לקראת שבע בערב.

ביקורים זה עניין בעייתי משהו. זה לא שהוא יושב ומנהל איתנו שיחות...אם הבאנו משהו לאכול, הוא מוכן לשבת עשר דקות לכל היותר, לאכול ואז רוצה לחזור לדירה. ובדירה הרבה פחות נוח להיות כי היא לא גדולה, ואופיר ובעיקר לילך די נלחצים כשהם רואים את כל הילדים האחרים, כל אחד עם השונות שלו...לכל אחד יש מוזרות אחרת. את אלו של עומר הם מכירים, ובכ"ז הוא אח שלהם...שאר הילדים מלחיצים אותם.

זה גורם לכך שאנחנו כמעט לא באים לבקר.

לאחרונה יזם ההוסטל רעיון שנדבר עם עומר דרך הסקייפ, כמובן עם מצלמה.
כמובן שהתלהבנו.

לקח קצת זמן עד שהרעיון התגלגל...
אתמול התקשרו אלינו.

עומר בהה במסך ולא ממש הבין מה הולך פה ואיך לע!$#%$ל הוא רואה את ההורים והאחים שלו דרך מסך המחשב...

לעומת זאת, האחים שלו נהנו מאוד. לילך במיוחד, נפנפה לו לשלום בהתלהבות ...

מקווה שבפעם הבאה הניסיון יצליח יותר.



בינתיים מצרפת תמונות של הילדודס, למי שעוד לא ראה (בטח אין הרבה כאלה חחחח)

יום שלישי, 24 במאי 2011

מי אני ומה אני

אני רותי , בת 43, נשואה באושר (רוב הזמן :-)) לדורון,  ואמא ל(איך לא??) 3 ילדודס.
הבכור עומר, אוטיסט בן 15 הגר בדיור חוץ ביתי, אופיר בן 9.5 בקרוב , ADHD חתיך מאין כמוהו (כן, ברור שאני אובייקטיבית!) ולילך, נסיכת המשפחה בת 3.5, כמה קטנה ככה מסובבת את כולם סביב האצבע. אוהבת איפור ולקים כמו אמא שלה בערך...
אני עובדת במפעל במעלות כמנהלת חשבונות, לאחר שהפסקתי את לימודי ראיית החשבון שלי ב-3/4 דרך לאחר שעומר אובחן.
גרה בישוב מטריף בגליל, במשגב.
לפני כשנה וחצי חזרתי להתאפר וזמן לא רב אח"כ - ללקלק (מלשון לק).
היום אני נהנית מאוד משני התחביבים האלו, כמו גם מאפייה, קריאה ועוד.

זהו...פוסט ראשון יצא לדרך. תחזיקו אצבעות...

מחר פוסט אישי.

הקדמה

אז גם אני פתחתי בלוג משלי...
כן, מצטרפת לעדר...
התלבטתי הרבה זמן האם לפתוח בלוג, על מה לכתוב בו, האם על עצמי? התחביבים שלי? המשפחה?
ומי ירצה בכלל לקרוא אותו ואת מה שיש לי להגיד?
בסוף החלטתי "לצלול פנימה".
מקסימום ייסגר מ"חוסר עניין לציבור"...

אז זה הבלוג שלי.
אספר בו על משפחתי , ילדיי, ועל עצמי. וגם על תחביביי - איפור, אפיה ועוד.

מקווה שתהנו...ונתראה בפוסט הראשון!