משבר גיל ה-45 - פוסט אישי משהו...

בפוסט הקודם רמזתי על הפוסט הזה, והנה הוא מגיע.

לפני כחודשיים עשיתי שינוי בחיי - פניתי לעסוק בתחום אחר מזה שעסקתי בו ב - 15 השנה האחרונות.
עברתי מהמשרד - למטבח.

מזה הרבה שנים אני חובבת אפיה, ויש האומרים די טובה בזה. רבים, האמת...
למרות שלא פעם אמרו לי אנשים כאלה או אחרים "למה שלא תעשי עם זה משהו?" , חששתי.
חששתי להפוך את התחביב למקצוע, חששתי שלא אהנה כמו תמיד...

אחרי חודשים של התלבטויות , פניתי למט"י. שם נפגשנו אני ובעלי (פחדנית שכמוני, סחבתי אותו איתי כמובן) עם בחור נחמד, שבין השאר סיפר לי על קורס "יוזמים עסק" שאותו הם מעבירים במחיר מסובסד, וכן הציע לי (שהייתי מובטלת באותו זמן) לשים את האגו בצד ולחפש עבודה בתחום האפיה והבישול, שולית ככל שתהיה, העיקר להיכנס לתחום ולהתחיל להתנסות. אני, שמלכתחילה איני בעלת אגו גדול, החלטתי ללכת עך זה אבל מיד חשבתי - מי ייקח אותי, בת 45 עם ילדים, לעבודה כזו?

כעבור יומיים פורסמה בפורום האינטרנט של היישוב בו אני גרה מודעה ובה נאמר כי מחפשים מבשלת למטבח הילדים.

הסבר: אני גרה בהרחבה קהילתית של קיבוץ (מקסים) במשגב, ואחד הדברים המיוחדים פה זה שבניגוד לגנים רבים בהם מגיע קייטרינג, האוכל מבושל באופן יומיומי בישוב. המבשלת הקודמת החליטה שהיא מיצתה, ולכן פורסמה המודעה.

החלטתי שאם מישהו ייתן לי צ'אנס לעבוד בתחום בו לא עבדתי מעולם, הרי זה אצלי בבית...

פניתי ו...קיבלתי את הג'וב.

כמעט חודשיים עברו מאז. אני נהנית כל יום מחדש. העבודה לא קלה, אל תבינו אותי לא נכון - אבל הסיפוק אדיר. לשמוע ש"היום הילדים טרפו את הקציצות" או "נשאר? התחקת אותי. אפילו לא פירור!" או "הכל היה כל כך טעים!!" - שווה את העבודה הפיסית, העמידה הממושכת על הרגליים ושטיפת הכלים והרצפה (לא, אין לי סו שף...;-))

גיליתי שאני אוהבת לבשל כמעט כמו שאני אוהבת לאפות.
גיליתי שכיף לעבוד בלי שעומדים לך על הראש (מעבר לשעת ארוחת הצהרים בפעוטון ובגן).
גיליתי שאני יודעת לבשל לא רע...
גיליתי שכיף לי לראות יותר את הבת שלי, וגם את הבן.

אני מתכננת בקרוב להתחיל לעבוד יותר באינטנסיביות גם על עניין העסק, ובינתיים לומדת בקורס במט"י שהוא מעניין מאוד.

מן הסתם אני מתאפרת פחות...אבל עדיין נהנית מזה מאוד.

זהו. מקווה שהצלחתי להעביר לכם את האופטימיות שעולה בי כשאני חושבת על התחום החדש הזה שלי. ומקווה שאמשיך להנות ממנו עוד הרבה זמן...

מבטיחה לחזור בקרוב בפוסט חדש. עד אז - שיהיה בתיאבון!