יום שבת, 4 ביוני 2011

עומר - התחלת הדרך...


בלידה של עומר הוא שאף מי שפיר ולכן אחרי כמה שעות הוכנס לפגיה (למרות המשקל שלו – 3.850 ק"ג). הוא הגיע הביתה בגיל 10 ימים ובלילה הראשון ישן מ-23:00 בלילה עד 07:00 בבוקר. בהיסטריה של אמא לילד ראשון שלא מבינה הרבה ...התקשרתי כמו עהבלה לטיפת חלב ושאלתי אם זה בסדר.. האחות (החכמה יותר ממני) אמרה "הלוואי שזה יהיו כל הצרות  שלך עם הילד..."

אמרה ולא ידעה כמה צדקה. גם אני לא ידעתי.



בתור תינוק עומר אכל רע מאוד. מאוד. היו ימים בסביבות גיל חודשיים שלושה שהיה אוכל 180 מ"ל פורמולה במצטבר לאורך יום שלם. החלפתי את כל הפורמולות שהיו, ולא עזר.

מאוד שמחתי כשהגיעה מטפלת והתחילה לטפל בו ואני יצאתי לעבוד.



אחרי כחצי שנה המטפלת אמרה שהיא רואה שיש בעיה מסוימת אבל לא יודעת לומר מה.

גם ההורים התחילו לרמוז, בעיקר ההורים של דורון.

הילד לא מגיב כשקוראים לו...הוא שקט מדי...ועוד.

כשעומר היה בן שנה וחצי בערך קבענו תור לנוירולוג ידוע בחיפה באופן פרטי. התור נקבע לגיל כשנה ושבעה חודשים של עומר.
האבחון נעשה בשתי פגישות , כשבכל אחת הנוירולוג ראה את עומר לשעה וחצי בערך. לשני המיפגשים עומר הגיע בתנאים מקדימים גרועים (לפחות ככה חשבנו) – פעם אחת הרגיש לא במיטבו ופעם אחת היה עייף. לזכותו של הרופא ניתן לומר שהוא ראה מה שראה למרות התירוצים שלי ושל דורון.

שורה תחתונה של האבחון היתה – "חשד ל-PDD". שאלנו מה זה PDD, והנוירולוג אמר – קשת של הפרעות שהמקרה הכי קיצוני שלה הוא אוטיזם.

כמובן שהמילה היחידה שאני שמעתי (וחשבתי שהבנתי) היתה אוטיזם.

יצאתי עם עומר בידיים מהמרפאה בעוד דורון מסדיר את עניין התשלום (700 ₪, למקרה שתהיתם. היום אבחון כזה עולה הרבה יותר...13 שנה עברו מאז) וחשבתי שהשמיים נפלו עליי, ואולי אם אחבק את עומר מספיק חזק, הכל יהיה בסדר.

לפי הצעת הנוירולוג פינו ליחידה של מכבי והתפתחות הילד בחיפה (אז גרנו שם) וחיכינו לזימון.

קיבלנו שעה בשבוע עם עובדת סוציאלית, כאשר שבוע אחד היא ראתה את עומר איתי, שבוע שני את עומר עם דורון ושבוע שלישי אותי ואת דורון ואותי למעין טיפול משפחתי. אחרי מעט יותר מחצי שנה קיבלנו חותמת רשמית ממכבי לאבחון של הנוירולוג.

עומר עבר מאז טיפולים פרא-רפואים רבים, ונמצא במערכת החינוך המיוחד מגיל 3.5 בערך, כמעט 12 שנה.



היום אני כבר לא אופטימית לחשוב שאם אחבק אותו מספיק, הכל יהיה בסדר...

אבל זה עומר, והוא חלק מאיתנו, והאוטיזם חלק ממנו.

ילד מדהים שלי. מתה עליך.


ובנימה שונה לגמרי: דנרה מחלקת סט לקים יפהפיים ואביביים של אסי. שווה!

13 תגובות:

  1. רותי'לה, קראתי והתרגשתי. התרשמתי עמוקות מכל מה שכתבת ושיתפת מאז שאת בפורום ואני מאוד מעריכה אתכם על אופן ההתמודדות והטיפול בעומר. [חיבוק]

    השבמחק
  2. איזה כיף לשמוע. המון תודה!

    השבמחק
  3. תודה על השיתוף.מכירה יותר את החצי השני שלך,

    אין לי ספק שעומרק'ה שלכם הוא ילד מקסים ואהוב

    ומכירה מאוד את המילים, אם אחבק, ואנסה את הטיפול הזה והטיפול ההוא, ייעלם הכול

    יישר-כוח ענקק

    רותי

    השבמחק
  4. פוסט כ"כ מלא רגש! אני מעריצה אותך, יודעת כמה קשה הטיפול בילדים שדורשים חינוך מיוחד.

    השבמחק
  5. תודה רותי, ותודה מורן. אכן היה פוסט לא קל לכתיבה...

    השבמחק
  6. סוף סוף אפשר להגיב!
    רק את כמו שאת, מלאה צבעים ויופי חיצוני ופנימי
    חיבוק לכולכם
    ממני ומהאיש

    השבמחק
  7. וואו אוסטרלית...כ"כ מתגעגעת, וכנראה לא רק אני!
    ואיזה מילים יפות. המון תודה! והרבה נשיקות לאיש - אתם לא מגיעים לגליל מתישהו??

    השבמחק
  8. נגיע לגליל רק בתאום דייט מראש.........!!
    האיש יחזור מחו"לו העכשוי ונפתח יומנים הדדית

    השבמחק
  9. נתאם בהחלט. איך הגעת לפה בכלל?

    השבמחק
  10. השארתי את הפוסט הזה ליום רגוע, לא ליום יום המוטרף שרודפים אחרי הזנב ומגיעים הביתה עייפים.
    ואני שמחה שהמתנתי ויכולתי לקרוא בסבלנות.
    זאת לא הפעם הראשונה שאני שומעת את הסיפור, הפעם בצורה מסודרת ומהצד שלך. פוסט מרגש! כתבת כ"כ יפה ומהלב.

    אני משערת שכולנו היינו רוצים שכשאנחנו אוהבים מישהו חיבוק אחד או אפילו 1000 חיבוקים יעשו את ההבדל ונוכל למנוע מהיקר לנו לחוש קושי / כאב. זה רק מראה את גודל האהבה שלך כלפי בנך.

    הדרך קשה ואני יודעת שאתם עוד שם, אבל אני מאמינה שהיום הרבה יותר קל לכם, קיבלתם את עומר כפי שהוא, וכולנו שונים בצורה זו או אחרת.
    הבן שלכם באמת מיוחד ואני משוכנעת שאתם יכולים לראות את הייחוד שלו באופן שאנשים אחרים לא רואים.

    אני שמחה בשבילכם שהעובדה שעומר אובחן כאוטיסט לא מנעה מכם להביא עוד ילדים לעולם ולהעניק להם את כל האהבה שיש בכם.
    אני בטוחה שגם לעומר זה משמעותי, ואם לא היום עוד יהיה בהמשך.

    מחזקת אתכם עם חיבוק מרחוק!

    השבמחק
  11. אני חסרת מילים. מעריצה את הגישה שלך. פוסט מרגש!

    השבמחק
  12. כמה אטום וטיפש יכול להיות בנאדם שכותב בסןף הפוסט על הילד האוטיסט שלו הודעה בקשר ללאקים ????

    השבמחק
  13. אנונימי יקר! בעקבות תגובתך העליתי פוסט חדש. מקווה שבכל זאת תקרא ותגיב. וגם אם לא - זה מה שמעסיק אותי בין היתר. יום נפלא!

    השבמחק